צרו קשר צרו קשר
חייגו עכשיו
חייגו עכשיו
077-4254962
פנו אלינו בדוא”ל:
פנו אלינו בדוא”ל:
office@hig-law.co.il

רוצים שנחזור אליכם בהקדם?

השאירו פנייתכם כאן

title-decor-line

דצמבר 2019

title-decor-line

ברמ 911/19 מ.ל.א. הנגב יזמות והשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית באר שבע – בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיה זהות המחזיק בשטחים משותפים ומעברים בקניון היא של חברת הניהול ולא של המחזיקים בשטחים העיקריים. בהסכמים בין חברת הניהול של הקניון לשוכרים, שמרה לעצמה חברת הניהול בלעדיות ועדיפות ביחס לשימוש שייעשה בשטחים המשותפים בקניון. על בסיס ניתוחו של הסכם השכירות נקבע כי מירב הזיקות (הכלכליות) ביחס לשטחים המשותפים בקניון היא של חברת הניהול ומשכך היא זו שחייבת בגינם בארנונה.

עמ"נ 69375-11-18 אר.אס.אס.שיווק יינות ומזון בע"מ נ' עיריית תל-אביב יפו ואח' – נקבע כי בית עסק בו מתבצעת מלאכת חיתוך ואריזה של פירות לשם משלוחים באריזות שי, ראוי להיות מחויב בארנונה לפי הסיווג של "בתי מלאכה". 

המערערת היתה עד לאחרונה הבעלים של עסק ברחוב המנוע 3 בתל אביב, בשטח של 155 מ"ר (בינתיים היא העתיקה את פעילותה לעיר אחרת). במסגרת העסק הועסקו בין שניים לארבעה עובדים של המערערת בחיתוך פירות ובאריזתם למשלוח במסגרת חבילות שי, על פי הזמנות שבוצעו באמצעות אתר האינטרנט של המערערת. אריזות השי נמסרו לשליחים חיצוניים, שאינם עובדי המערערת, לשם מסירתן לייעדן. מנהל הארנונה חייב את המערערת בתשלום ארנונה לפי הסיווג של "שירותים ומסחר", שגרר חיוב בארנונה בסכום של 380 ₪ למ"ר, בעוד שהמערערת סברה כי הסיווג הנכון הינו "בתי מלאכה", שהחיוב על פיו הינו סך של 166 ₪ בלבד למ"ר, לפי צו הארנונה של עיריית תל אביב.

המחלוקת הובאה לפתחה של ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עירית תל אביב, אשר קיבלה את עמדת העירייה, דחתה את הערר שהגישו המערערים וקבעה כי חיתוך פירות ואריזתם אינו עולה כדי "תעשיה" או "מלאכה".

המערערת הגישה ערעור מנהלי וטענה כי מדובר בעסק המנהל מטבח יצרני לחיתוך פירות. אין במקום לקוחות או קופה רושמת, ולא מתבצעת מתוך העסק כל פעולה של מכירה או שיווק. עובדי המערערת עוסקים במלאכת החיתוך של הפירות, שהיא מלאכת כפיים לכל דבר ועניין. האחסון של פירות שלמים, בקבוקי יין וחפיסות שוקולד הוא שימוש טפל לפעילות העיקרית המתבצעת בנכס- חיתוך הפירות.

בית המשפט מקבל את הערעור וקובע כי פעילות של עבודת כפיים דינה להיות מחויבת לפי תעריף מלאכה ולא תעריף שירותים ומסחר.

נקבע כי העובדה שהמערערת מוכרת את מוצריה, אינה מצדיקה את סיווגה כעסק של שירותים ומסחר כנטען על ידי המשיבים. פשיטא שגם מפעל תעשייתי לכל דבר וענין רשאי למכור את מרכולתו מבלי לאבד אגב כך את סיווגו כמפעל תעשייתי.

עוד נקבע כי כי עצם העובדה שלא כל שטחו של הנכס שימש אך ורק לצרכי ייצור (מקצתו שימש לצרכי אחסון הפירות), אינה גורעת מסיווג השטח כולו לפי הסיווג של "בתי מלאכה", מכוחו של הכלל לפיו הטפל הולך אחר העיקר.

מדובר בפסק דין פורץ דרך בתחום הסיווגים בעיריית תל אביב ובכלל.

 

ברמ 7935/19 משתלת פולק גרנד סנטר מסילת ציון נ' ועדת הערר לענייני ארנונה – עניינו של פסק הדין נוגע להליך מינוי חברי ועדת ערר לענייני ארנונה ונוהל שינוי הרכב תוך כדי הדיון בתיק. 

בעת שהליך הערר היה תלוי ועומד, ואף התארך עקב דחיות שונות, ביום 6.1.2019 פנתה המבקשת לוועדת הערר וביקשה לקבל פרטים על מועד מינויים של חברי הוועדה ועל תוקף המינויים. בהמשך, ביום 21.5.2019, בעת ביקור בשטח מטעם הוועדה, התברר למבקשת, לטענתה, שזו פועלת בהרכב חדש, מבלי שזו החלה בדיון מתחילתו בהתאם לתקנה 11ד(ג) לתקנות הרשויות המקומיות.

המבקשת הגישה בקשה לפסילת כהונתם של חברי ועדת הערר, בציינה כי ממועד המינוי, שפורסם ברשומות ביום 24.10.2012, חלפו ארבע שנים ולא ידוע לה על מינוי חוזר – ועל כן תוקף מינויים פג. המבקשת טענה כי בנסיבות אלה נדרשת שמיעה של הערר מתחילתו. בנוסף המבקשת העלתה טענות נגד התנהלותו של יושב ראש הוועדה.

דחתה ועדת הערר דחתה את הבקשה לפסילת כהונתם של חבריה, בהסתמך על החלטת מינוי מחודשת משנת 2019. כמו כן, נדחו גם הטענות ביחס לפגם בהתנהלות יושב ראש הוועדה. באשר לטענה בדבר הצורך בשמיעת התיק מחדש, ועדת הערר הסכימה לדון בתיק מתחילתו וממילא ציינה כי ההרכב החדש קיים סיור בנכס.

בית המשפט  דחה ערעור על החלטת ועדת ערר. בית המשפט קיבל את עמדת המועצה כי ההחלטה משנת 2014 לא הייתה החלטת מינוי אלא "אישור" של הכהונה הראשונה במסגרת ישיבת המועצה. מאחר שבנסיבות אלו אין חולק שהתקופה המרבית לכהונה תחלוף רק בשלהי שנת 2020, מינויו החדש של יושב ראש הוועדה צ'צקס עודנו בתוקף. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי אין לקבל טענה כנגד כהונתה של ועדת הערר בדיעבד, לאחר שזו ניהלה הליכים רבים בשנים הרלוונטיות ואף קיבלה בהם החלטות. בעניין זה בית המשפט המחוזי התבסס על הדוקטרינה של "שופט דה-פקטו".

המערערת הגישה בר"מ לבית המשפט העליון כנגד הארכת מועד קדנציה שלישית של יו"ר הוועדה בניגוד לתקנות. בית המשפט העליון מעביר ביקורת על התנהלות המועצה אך בוחר שלא לתן רשות ערעור בגלגול שלישי: "בחינת השתלשלות האירועים עד כה מותירה טעם מר של אי-סדרים, גם אם בתום לב, בהליכי המינוי של חברי ועדת הערר. על כך יש להצטער. ועדת הערר היא גוף מעין-שיפוטי חשוב, שלהחלטותיו יש משמעות כלכלית כבדת משקל והשלכות על זכויותיהם של אזרחים וגופים כלכליים. דרכי המינוי של חברי ועדת הערר ותוקפם של המינויים הם אפוא עניינים חשובים ומהותיים. עם זאת, לאחר שבחנתי את הדברים לא מצאתי טעם לתת במקרה זה רשות ערעור".

בית המשפט העליון על אף שדוחה את הערעור מעביר ביקורת חריפה על המועצה ועל סדרי המנהל שאינם תקינים בה בכל הקשור למינוי ועדת ערר לענייני ארנונה.